החלטה בתיק ת"א 56480-01-11

1.      החלטה בבקשה למתן צו מניעה זמני, שנתבקש במגמה למנוע את הליך פינויה של המבקשת ממשק 78 במושב טל שחר, במסגרת הליכי הוצאה לפועל המתבססים על פסק דין קודם (שניתן על ידי בית משפט זה, ואף אושר על ידי ערכאת הערעור).

         במוקד הבקשה הטענה, שהליך רלוונטי מתנהל בבית המשפט המחוזי, במרכזו בקשת מר יצחק הרפו שתוכר זכותו כ"בן ממשיך" במשק הנ"ל.

2.      הגם שער אני לפרקטיקה המקובלת לפיה שוקל בית המשפט, לרוב, מתן סעד ארעי, לפחות, עד לדיון במעמד שני הצדדים, הרי, כאשר ברור על פני הדברים, שאין לבקשה זו מקום לפחות במסגרת דנן, לא מצאתי לנכון לעשות כן. מסקנתי זאת מתבססת על עקרונות יסוד בשיטת המשפט הנוהגת בישראל ועל נסיבות העניין, תוך שיודגש שבכל הקשור לגורלו של משק זה אמר כבר בית משפט השלום את דברו בפסק דין לפני שנים אחדות, ופסק דין זה אף זכה לאישורה המוחלט והמלא של ערכאת הערעור (פסק הדין ניתן ביום 17.8.2010 על ידי הח"מ). אם בכך לא די, זכתה הפסיקה בעניין זה גם לברכתו של בית המשפט העליון, שביום 8.11.2011 דחה  בקשה למתן רשות ערעור על פסקי הדין הנ"ל, ומדברת עובדה זו בעד עצמה (רע"א 968/11). בית משפט זה אפוא, כבר פסק את דברו, בפסק דין שהיה לסופי לחלוטין, ולאחר זאת, אין עוד מקום לכל סעד זמני.

3.      ויותר מכך. שעה שמונח בפני רשם ההוצאה לפועל פסק דין סופי לגביו ביקש זוכה את אכיפתו, אין הדעת נותנת, שכלאחר יד יוכל בעל הדין שהפסיד בתביעה הראשונה לפנות בתביעה חדשה לבית המשפט, כאילו לא בא לעולם הכלל בדבר סופיות הדיון (כפי שנעשה על ידי המבקשת בתיק זה, למעשה, עוד קודם שהונח על שולחני), ובהמשך לכך לבקש צו מניעה שכל מטרתו, לשתק את הליכי האכיפה המתבססים על אותו פסק דין מקורי שהיה זה לא כבר לסופי.

         שווה בנפשך, שיאפשר בית המשפט לכל חייב כלפיו מתנהלים הליכי אכיפה על יסוד פסק דין סופי לפנות לבית המשפט בטענות כלשהן בהליך חדש, ולמחרת לבקש את שיתוק הליכי האכיפה המתנהלים נגדו בלשכת ההוצאה לפועל. וזאת, בדיוק, הבקשה דנן.

4.      די בעיון קל בבקשה כדי ללמוד על כך שתקוות המבקשת ממוקדות בהליך המתנהל בבית המשפט המחוזי, בו אף נקבע מועד סמוך להוכחות ולסיכומים, ולא בכדי מציינת זאת המבקשת. בנסיבות אלה, ספק אם ראוי שאשקול כלל בקשה לצו מניעה, כאשר אבן הפינה לבקשה, בעובדה, שבבית משפט אחר מתנהל הליך שפרטיו אינם בסמכותי ואינם בפני.

5.      אך במאמרות מוסגרים אציין בנקודה זו, בין היתר נוכח ממצאיו של בית משפט השלום בפסק דינו המקורי, שברקע לפרשה בכללותה ניסיון מתמשך של המבקשת לעכב את פינויה מביתה, בכל דרך אפשרית. ללמדך על משך הזמן בה נמשכת פרשה זו, שימת לב, לדברי כב' השופטת דורנר, עוד מימי שבתה בבית המשפט המחוזי (!), שהגדירה את התנהגותה של המבקשת כנגועה בחוסר תם לב קיצוני - (ראה עמ' 19 לפסק הדין של בית משפט השלום), והנה אנחנו כאן.

זאת, ועוד. בהליך המקורי שנועד להצהרה בדבר זכויותיה ולמתן צו שימנע את פינויה, ושנסתיים, כאמור, בדחייה מוחלטת של בקשותיה, היתה היא המבקשת, למעשה כמו גם בבקשה זו, כשבעלה (או בעלה לשעבר) נרשם כמשיב 1, וראה זה פלא, בהליך בבית המשפט המחוזי, הוא ההליך בו תולה המבקשת (דנן) תקוות כה רבות, והוא זה שמהווה את אבן הפינה גם לבקשה זו, היא בכלל 'משיבה מספר 1', ובעלה (לשעבר -?), הוא המבקש. בנסיבות אלה, טוב יעשה אם ישאל השואל, מה פשר החלפת התפקידים התמוהה בין המבקשת לבעלה, במסגרת המאמץ למנוע את יישום פסיקותיו של בית המשפט ביחס לחובות שמקורם במשפחה זו. וד"ל.

6.      בנסיבות אלה, כשבית משפט השלום כבר פסק את דברו, ופסיקתו היתה לסופית, ואם בכלל, מתבקש צו זה, נוכח הליכים המתנהלים בבית משפט אחר בשאלות שאינן בידיעתי ואף אינן כלל בסמכותו של בית משפט זה, נמחקת בקשה זו.

ניתנה היום, כ"ז סיון תשע"ג, 05 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: